<h1>העיטור מאמר שישי</h1>
<h2>דף כד.</h2>
גרסינן בפרק כל הגט כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול כיצד היה עובר בשוק ושמע קול סופרין מקרין איש פלוני ממקום פלוני מגרש פלונית ממקום פלוני ואמר זה שמי וזה שם אשתי פסול לגרש בו. יתר מיכן כתב לגרש את אשתו ונמלך ומצאו בן עירו ואמר לו שמי כשמך שם אשתי כשם אשתך פסול לגרש בו. יתר מיכן יש לו שתי נשים ושמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה וכו'. רישא במאי אמר רב פפא בסופרין מקרין העשויין להתלמד עסקינן. ופסק רבינו אלפס כולם אין פוסלין בכהונה חוץ מן האחרון כו' כדכת' בהלכות. ומסתברא מדהא דר' יוחנן גבי גט דאמר (כ"ה.) אף אחרון אינו פוסל ליתה, אידך הא דאמר ר' יוחנן (שם) מחזירין זה לזה ביובל ליתה דחד טעמא נינהו משום דאין ברירה והילכתא יש ברירה כמו שפירשתי באות ח'.
<h2>דף כו.</h2>
ותו גרסינן הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן שטרי מקח צריך שיניח מקום המוכר ומקום הלוקח. שטרי מלוה צריך שיניח מקום הלוה ומקום המלוה ומקום המעות ומקום הזמן ר' יהודה פוסל בכולן ר' אלעזר מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים שנאמר וכתב לה. אמר ר' זירא אמר רבה בר שילה אמר רב הלכה כר' אלעזר קרי רב עליה דר' אלעזר טובינא דחכימי. והלכך גזרינן טופס אטו תורף ואין כותבין טופס אלא בשאר שטרות. ודוקא לכתחילה אבל דיעבד כשר כדאמרינן גבי מחובר דמשום גזירה הוא. אבל רבינו שלמה פירש ר' אלעזר אפילו דיעבד קאמר והכי מסתברא דר' אלעזר אדר' יהודה קאי. ירושלמי (גיטין פ"ג ה"ב) רבי ירמיה בשם רבי זעירא מפסולו את למד הכשירו אילו כתב כולו לשמה ושם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול ודכותה כתב כולו שלא לשמה ושם האיש ושם האשה לשמה כשר ששמע מינה לדברי הכל פסול מפני התקנה.
ירושלמי (גיטין פ"ג ה"ב) אמר רבי בון מפני תקנת הלבלר כדי שיהיו חייו מצויין לו והא דתנן (ב"ב קס"ז:) כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין שטר ללוקח עד שיהא מוכר עמו בתורף הוא דקאמר הא טופס כתבינן. וכתב המחבר לא דמי הא להא דגיטין והאי פירוש דאין כותבין שטר ללוקח לא חזינן מידי לרבוותא ומילתא דצריכא עיונא רבה הוא.
<h2>דף לד:</h2>
גרסינן בפרק השולח גט בראשונה היה משנה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה התקין רבן גמליאל שיהא כותב איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תקון העולם. איכא מאן דאמר הוא הדין לשם עירו וכל שום שיש לה מדנקט ברישא שינוי שם עירו ועירה ולהכי כתבי בגיטא וכל שום דאית ליכי ולאבהתייכי ולאתרייכי ולאתרא דאבהתייכי. ואיכא מאן דאמר דלא צריך. אמר רב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי. ומסתברא למאן דבעי שם עירו וכל שם שיש לה הוא הדין דאתחזק בתרי דוכתי הא לא אתחזק לא בעי למכתב. ודוקא שני שמות במקום אחד ורוצה לגרש את אשתו שבמקום אחר כדאיתא בירושלמי (גיטין פ"ד ה"ב) וסגי בכל שום שיש לה וכל שום שיש לו ולא צריך למכתב שני שמות כגון ההיא דהוו קרו לה רובא מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעאי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה ואם איתא דמרים ושרה קא מדכר מה לי הכי ומה לי הכי. אבל שני שמות בשני מקומות צריך לפרש כל השמות דגרסינן בברייתא עד שיגרש אשתו שביהודה בשמו שביהודה ושם דגליל עמו ואשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דביהודה עמו. ואם יצא לו שם אחר צריך להזכיר שלשתן כדאיתא בירושלמי (גיטין פ"ד ה"ב). והני מילי שהיה ביהודה וכתב לגרש בגליל או בגליל וכתב לגרש ביהודה אבל היה ביהודה וכתב לגרש ביהודה או בגליל וכתב לגרש בגליל הרי זו מגורשת והכי איתא התם בירושלמי. ירושלמי (שם) איש פלוני וכל שום שיש לו הגע עצמך דהוה שמיה ראובן ואסיק שמיה שמעון אלא אני פלוני וכל שום שיש לי. ירושלמי (שם) מתניתין דקתני וכל שום שיש לה במגרש על כרחו או במגרש במקום אחר. ורבינו חננאל אייתי לה שמע מינה המגרש באותה העיר אינו צריך כלל. ואיכא מאן דמפרש וכל שום שיש לה שצריך להזכיר השמות כולן כי ההיא דקאמר (ל"ה.) אבא בר חייא דמתקרי אבא בר מרי. וקשיא לן ההיא עובדא דמרים ושרה.
<h2>דף פ:</h2>
גרסינן בפרק הזורק ומודים חכמים לר' מאיר בשינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה שהולד ממזר. ואבי האיש והאשה לא חזינן דצריך הילכך לא מיפסיל וכן אמר רב צמח דלא צריך. ודוקא שינה שמו ושמה ושם עירו ושם עירה אבל לא נכתב בו שם עירו ושם עירה ואשה ובעלה בעיר אם יש עדי מסירה הלך אחר עידי מסירה ואם לאו אם הבעל מודה ואינו מערער כשר לכתחילה דהיכא דידעינן דטעות סופר הוא ליכא למיחש ואפילו ליתיה לא מעגנינן לה. אבל אי אתי בעל ומערער משגחינן ביה. ולכתחילה הוא דבעינן שם עירו ושם עירה ואם חסר לא פסלינן לה דשם עירו ושם עירה אינן אלא משום חששא כדאיתא בגט פשוט (עי' בשער החדש אות ל"ח) ולאו מתורף הגט הוא וכשר. והא דאמר רב יוסף (י"ט:) למאי ניחוש לה אי משום מי מילין וכו', ואקשינן והא בעינן שמו ושמה ושם עירו ושם עירה וליכא איידי דנקט שמו ושמה נקט נמי שם עירו ושם עירה ולאו דוקא וכן מצוי אצלנו בתשובת אדוני אבי הרב זצ"ל.
<h2>דף פח.</h2>
גרסינן בגיטין בפרק המגרש (פ"ז:) כתב חניכתו וחניכתה כשר. תנו רבנן חניכת אבות בגיטין עד עשרה דורות רבי שמעון בן אלעזר אומר עד שלשה דורות כשר מכאן ואילך פסול והלכתא כוותיה.
